משה פגוט נ' שמירה כהלכה 3 בע"מ

פסק דין

פתיח ותשתית עובדתית

המחלוקת העיקרית מושא הליך זה נוגעת לזכאות התובע לגמול שעות נוספות והפרשי שכר, בהתחשב באופי עבודתו הייחודי כסייר/כונן. מחלוקות נוספות נוגעות לזכאותו לחלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה ופדיון חופשה.

מטעם התובע העיד הוא עצמו. מטעם הנתבעת העידו מר איתי אלטרץ, מר הראל סינואני ומר שלמה בורובסקי.

להלן עובדות הרקע:

הנתבעת – שמירה כהלכה 3 בע"מ – הינה חברת שמירה הפועלת במגזר החרדי.

התובע, מר משה פגוט, עבד בנתבעת כסייר-כונן, החל מיום 1.12.07, במקביל ללימודיו ב"כולל". במסגרת עבודתו הועמדה לשימושו ניידת סיור והוא נדרש לבדוק אתרים באזור כפר חב"ד בהם הופעלה אזעקה ואליהם נשלח על ידי מוקד של הנתבעת.

התובע נדרש להיות כונן מדי יום במהלך הימים א' – ה' בין השעות 7.00 – 19.00, והשכר שקיבל בגין כך עמד על 2,500 ₪ לחודש. בנוסף לכך עבד בימי שישי כשומר, בשכר שעתי נפרד, אליו התווספה תוספת גלובאלית בשיעור 9% בגין שעות נוספות (התובע הדגיש בישיבה המוקדמת כי תביעתו אינה מתייחסת לעבודה נפרדת זו).

התובע התגורר ולמד, בתקופה הרלוונטית, בכפר חב"ד.

הצדדים חתמו על הסכם עבודה סטנדרטי של הנתבעת, לפיו יקבל התובע משכורת חודשית ובמסגרתו הסכים התובע לניכוי סך של 16 ₪ לחודש משכרו לטובת "קופת רווחה", וכן לניכוי קנסות משכרו ככל שיגרום נזק לציוד הנתבעת. פרט לנושאים אלו, ההסכם אינו רלוונטי לתנאי עבודתו הייחודיים של התובע.

עבודתו של התובע באה לידי סיום ביום 17.8.08, לאחר שהנתבעת החליטה לצמצם את פעילותה באזור כפר חב"ד. לטענת הנתבעת – המוכחשת על ידי התובע - הוצעה לתובע עבודה חלופית במשרה מלאה אך הוא סירב לה. לתובע לא נמסר מכתב פיטורים.

זכאות התובע להפרשי שכר וגמול שעות נוספות

התשתית העובדתית

התובע העיד כי "ההוראות היו שאני יכול לשבת וללמוד אבל אני חייב להישאר בכפר חב"ד וחייב להיות צמוד למירס ולרכב וחייב להיות זמין ופנוי לקפוץ מייד ובכל פעם שיש אזעקה למקום שאומרים לי במירס... אסור היה לי ללכת לישון, לעבוד בעבודה אחרת או לעשות כל דבר שמונע ממני להיות זמין ב – 100% ומוכן להקפצה" (סעיף 5 לתצהירו). לדבריו, נשלח במסגרת עבודתו לא רק לאתרים בכפר חב"ד אלא "עד גבול חולון מצד אחד ורמלה מצד שני" (שם), "ולפעמים הייתי צריך לנסוע לסגור קריאות באזורים של סיירים אחרים כמו בלוד..." (סעיף 8).

לדבריו, היקף הקריאות השתנה, כאשר "היו ימים של 3 – 5 קריאות והיו ימים של פחות ושל יותר, בחורף היו בד"כ המון קריאות... היו יכולות להיות 10 – 12 קריאות ביום" (סעיף 14). התובע לא צירף רישום כלשהו של הקריאות אליהן נשלח, אך טען כי הממוצע עמד על 5-6 קריאות ביום (עמ' 6 לפרוטוקול). לדבריו, סיור בכל אתר אליו נשלח ארך בין 3 ל – 7 דקות לערך "או אולי יותר" (שם). התובע אישר בחקירתו הנגדית (במשתמע) כי נדרש לעבוד משך כשעה ביום (לא כולל השליחויות שתפורטנה להלן), אך הדגיש כי "זה נפרס על כל היום" (עמ' 7).

התובע טען כי למרות שיום העבודה שלו אמור היה להתחיל בשעה 7.00, בפועל החל בשעה 6.45 "כשהסייר של הלילה היה מגיע אלי הביתה ואני הייתי מסיע אותו הביתה..." (סעיף 7 לתצהירו). באותו אופן בערב, היה מגיע עם רכב הנתבעת לביתו של סייר הלילה בשעה 18.45 והלה היה מחזירו לביתו. התובע הוסיף כי לאחר מספר חודשי עבודה ראשונים התחלף סייר הלילה ומקום מגוריו של הסייר החדש היה בבית שמש, והדבר גרם להארכה משמעותית ביום העבודה שלו – עד 20.00, 21.00 ואף מעבר לכך.

ראוי לציין כי במכתב הדרישה שנשלח לנתבעת טרם הגשת התביעה, על ידי אביו של התובע ובשמו (נספח 2 לתצהירו), נטען כי "עבד למעשה כל יום כ – 11 שעות מהשעה 7.00 עד השעה 19.00 פחות שעה הפסקה".

התובע טען כי מעבר להיותו כונן נדרש גם לבצע שליחויות עבור הנתבעת, בעיקר שליחויות הקשורות לכלי הרכב שלה (סעיף 5 לתצהירו). לדבריו, מר הראל סינואני – אחראי הרכב של הנתבעת – שלח אותו לסידורים שונים דוגמת "לקחת רכב למוסך והייתי צריך להמתין שם שעות עד שהרכב יתוקן, הוא היה שולח אותי לקחת רכבים לפנצ'ריה, היה שולח אותי לקחת רכבים להדבקה (הדבקה של לוגו החברה על הרכב)... היו פעמים שהוא שלח אותי להסיע מזכירות או עובדים אחרים הביתה ולעוד כל מיני משימות" (סעיף 15 לתצהירו). לדבריו, עם הזמן תדירות השליחויות הלכה ועלתה ו"זה הגיע למצב של 4 פעמים בממוצע בשבוע" (שם).

בחקירתו הנגדית טען התובע כי אין לו רישום על מועדי השליחויות, אך היו "המון המון שליחויות, כמעט כל יום", כאשר מר סינואני "היה קורא לי ב – 7 וחצי בבוקר והייתי יכול להישאר שם עד 3.5 – 4 אחה"צ, לחכות עד שיסיימו" (עמ' 7 לפרוטוקול). כאשר נשאל אם ויתר על לימודיו ב"כולל" בהתחשב בכך, השיב כי לא למד בשעות הללו והתייצב ב"כולל" רק לאחר שסיים. כאשר נשאל אם יכול היה לעזוב את לימודיו ב"כולל" ללא מגבלה, השיב כי "אמרתי להם שאני קופץ וכבר חוזר. תפסו אותי שם... נכון שהייתי חסר לאנשים" (שם).

התובע סיכם כי "הועסקתי במשמרות קבועות של 12 שעות ויותר ובסיכום חודשי עבדתי הרבה יותר מ – 186 שעות בחודש והיו ימי עבודה רבים שבהם עבדתי 13, 14 ו – 15 שעות ביום" (סעיף 24 לתצהירו). בהתאם, ובהתחשב בכך ששכרו החודשי עמד על סך נמוך משכר המינימום למשרה מלאה – הינו דורש הפרשי שכר לשכר המינימום החודשי בגין כל אחד מחודשי עבודתו; גמול שעות נוספות לפי עבודה בת 12 שעות עבודה ביום; וסך נוסף של 10,000 ₪ כהערכה של גמול השעות הנוספות בגין שעות עבודה מעבר ל – 12 ביום.